שולחן החג ערוך, הגפילטע פיש של סבתא במרכזו בימים שעוד יכלה להכין והיא מקלפת בסכין את קליפות התפוחים רגע לפני הטבילה בדבש. חלפו שנים רבות, סבתי וסבי עברו לעולם הבא, והזכרונות מראש השנה כילדה דבקו בי, מתוקים מדבש.

סימני החג לא היו במרכז השולחן, מלבד התפוח, הרימון והדג, שהרבו טוב ושפע. בבגרותי גיליתי סימנים רבים אחרים, נחשפתי לברכות בטעם מר: שיכרתו אויבינו ככרתי, שיסתלקו כסלק, שיתמו כתמר ויקרע רוע גזר דיננו כקרא, דלעת. הברכות הללו לא צורפו לשולחן החג, הן לא התחבבו על הציבור הסועד אך שלל הפירות והירקות שיכלו לברך ולהתברך פתחו בליבי שער.

לימים זכיתי להצטרף לשותפות שלנו, רשות הרבים, ויחד החלטנו לברוא ברכות מתחדשות, ברכות בלשון טובה, בחשיבה חיובית, ביותר אמונה ופחות פחד. כך נוצרו להן שלל ברכות סביב שולחן החג שכתבו דתיים לגוונים, חילוניים, מסורתיים, אנשי ונשות ירושלים שבוחרים בטוב.

ליקטנו את הברכות וחיברנו להגדה מקסימה של 'קול האות' בשילוב סימניה לכל סועד וסועדת ובהשקעת קרן שוסטרמן וקהילת ROI.

ההגדות בארבע שפות (עברית, אנגלית, ספרדית ורוסית) כאן בשילוב הפעלות ורעיונות נוספים ומי שרוצה עותק ממשי שיכתוב כאן