fbpx

המשנה (מסכת פסחים, פרק י), המכוננת את ליל הסדר, מורה לדרוש "מארמי אובד אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה" (משנה ד), היינו ללמד ולדון בסיפור תולדות העם שבדברים כו, ה-ט. ההגדה מקיימת ציווי זה רק בחלקו, והסיפור שאנו מספרים ב"מגיד" סובב רק סביב ארבעת הפסוקים הראשונים של פרשה זו. הוא מסתיים ביציאה למדבר, לפני הכניסה אל ארץ ישראל. אל ארץ ישראל מתייחסת ההגדה המסורתית רק במספר רמזים. העיקרי שבהם, ממש בסוף ה"מגיד" מתחיל בציווי הלקוח מאותו פרק במשנה "בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" (משנה ה). ההגדה מלווה ציטוט זה מהמשנה, בפסקה קצרה:

שנאמר: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג, ח). שלא את אבותינו (ואמותינו) בלבד גאל הקדוש ברוך הוא, אלא אף אותנו עמהם; שנאמר: "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ" (דברים ו, כג).

השנה נשלים את סיפור יציאת מצרים, ממש כשם שהורתה המשנה. נדרוש גם במצוות החלות עלינו משבאנו אל הארץ ונבנינו בה. מיד אחרי מלים אלה, שבהם מסתיים הסיפור שמספרת ההגדה המסורתית, לפני שניגש אל פסוקי ההלל והשבח, נאמר:

"וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (דברים כו, ט). את שעבוד מצרים אנו מזכירות ומזכירים כבני חורין, את היציאה הגואלת ממנה – כמי שהיכו שורש באדמתם והעלו בה פרי. מצווה חדשה מוטלת על דורנו. אנו, שגורשנו, שנרדפנו, שייחלנו למצוא מנוח לכף רגלנו, מצוּוים עתה לפתוח לבבות אל המבקשים מקלט בתוכנו, מצוּוֹת כיום הזה להושיט יד לנרדפים ולמעונים, לקבל אל חברתנו את הנבראים בצלם אלוהים החיים כזרים בקרבנו. יהי רצון שבחיינו ובחיי החברה הישראלית שבראנו נשכיל להרבות חירות – לנו ולכל באי עולם. למען יקוים בנו דבר הכתוב: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ, אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ" (שם יא).

ובנוסף תפילה מיוחדת לליל הסדר תשע"ח בעקבות התמודדות מדינת ישראל עם סוגיית מבקשי המקלט מבית התנועה המסורתית