כולנו יחד וכולנו לחוד

מה שמפתיע בפסוק
"וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים"
(בראשית י"א א)
הם בעיקר כל הפסוקים הקודמים לו,
היורדים לפרטי פרטיהם של צאצאי נח,
אלה שהקימו ערים גדולות ונפוצו לכל עבר,
והתפלגו וללשונות והתחלקו לגויים.
איך הצליחו כולם לבסוף
לשוב ולהתכנס לבקעה אחת בארץ שנער,
ולדבר בשפה אחת ולחשוב דברים אחדים?
כל זה איננו ברור,
אולם ללא ספק ניתן לקבוע
כי תנועת ההתרחבות וההתפזרות
הקודמת לאחדותם של אנשי בבל,
טובה היא וראויה בעיני הא-ל.
יחד עם זאת,
כל אותם בנים ובנות צאצאיהם של שם חם ויפת,
אכן חולקים 'דברים אחדים'.
כולם נבראו בצלמו של הא-לוהים,
כולם כרוכים בברית שנכרתה לאחר היציאה מהתיבה,
כולם חייבים בשבע מצוות בני נח,
וכולם נהנים מן ההבטחה:
"עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף,
וְיוֹם וָלַיְלָה–לֹא יִשְׁבֹּתוּ."
(בראשית ח' כ"ב).
האם לפרשת נח, הנעה בין הסיפור האנושי הגדול
ובין ההתפזרות ללשונות ועמים,
יש בשורה עבורנו,
המאוחדים תחת המטריה הגלובלית
ומצד שני,
מתפזרים ומתנפצים אחרי שהפוסט מודרניזם
גרם לנו לאבד את הסיפור הגדול והמלכד?
זו הצעתו המקורית של הרב יונתן זקס:
"א-לוהים, יוצר הכל, טבע את צלמו באדם באשר הוא אדם,
עוד לפני היות תרבויות וציוויליזציות ובלי קשר אליהן –
ובכך האציל על חיי האדם
כבוד וקדושה שהם למעלה מן ההבדלים שבינינו.
זהו תוקף בריתו עם נח – שהיא בריתו עם האנושות כולה…
בשל כך הברית המאוחרת יותר, עם אברהם,
אינה פוסלת נתיבים אחרים לגאולת הנפש…
אין זו הקוסמופוליטיות של אלו שאינם שייכים לשום מקום,
אלא ההבנה האנושית העמוקה של אדם
שמתוך שהוא יודע כמה חשובים לו הדברים הקרובים ללבו,
הוא גם יודע כמה יקרים לזולתו דברים אחרים,
הקרובים ללבו שלו"
(הרב יונתן זקס, לכבוד השוני, עמ' 172-173).

לעוד תכנים: www.yesodot.org.il