fbpx

מרתון ירושלים הינו חגיגה קהילתית ואנו מתכוננים אליה בגוף והנפש גם יחד! הצטרפו אלינו

תפילת הדרך לרצי ורצות מרתון ירושלים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ
שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם  וְתַצְעִידֵנוּ  לְשָׁלוֹם
 וּתְרִיצֵנוּ לְשָׁלוֹם, ותסמכנו לְשָׁלוֹם
ותגיענו אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ בְּקַו הַסִּיּוּם
בַּחַיִּים, בְּשִׂמְחָה, בְּגוּף בָּרִיא וּבְשָׁלוֹם
וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כֹּל מִכְשׁוֹל וּבוֹר בַּדֶּרֶךְ
וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת וּשְׁרִירִים תְּפוּסִים
הַמִּתְרַגְּשִׁים וּבָאִים לָעוֹלָם
וְתִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכֹל מַעֲשֵׂי רַגְלֵינוּ
וְתֵן לָנוּ כּוֹחַ לְפַרְגֵּן וְלַעֲזֹר וְלִתְמֹךְ בָּרָצִים אֲחֵרִים,
ותתננו לַחֵן וְלַחֶסֶד וְלָרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כֹּל מְעוֹדְדֵנוּ,
וְתַחְזִירֵנוּ בְּגוּף חָזָק חָטוּב שְׁרִירִי וּבָרִיא
אֶל חֵיק מִשְׁפַּחְתֵּנוּ וְאֶל מְנוּחָתֵנוּ.
כִּי אֶל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה.

נחום פצ'ניק, מרתוניסט, תרפיסט, משורר וממקימי כתב העת ׳משיב הרוח׳

 

ברכה לרצי ורצות מרתון ירושלים

רצים ורצות יקרים ויקרות,

כשאתם ניצבות וניצבים כאן על קו הזינוק, כל אחד ואחת מכם רץ מסיבותיו שלו. יש הרוצה לבחון את גבולות היכולת האישית, יש הרוצה להעביר מסר, לקדם רעיון, ויש הרצה להנאתה. לבד או עם חברים וחברות, על קו הזינוק כולם שוות ושווים, גם בירושלים.  וכך תרוצו זה לצד זה – נשים וגברים, יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחיים, דתיים, מסורתיים וחילוניים, קטנים וגדולים, מימין ומשמאל, ישראלים ומבקרים….

רצים שונים נרשמו בדברי ימיה של התרבות היהודית. שלושה סיפורי ריצה מוזכרים בתנ"ך.

הרץ העברי הראשון הוא אברהם אבינו. "וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ." [בראשית, יח' 7]

אברהם מכניס האורחים, ממהר בהתלהבות לארח את שלושת האנשים המגיעים אל אוהלו. ריצתו היא ריצת המארח, חדור הרצון לשמח את אורחיו ולספק את צרכיהם, ואף מעבר לכך. ריצה של אדם שכל רצונו הוא לתת, להעניק, לתרום.

הרץ הבא הוא נערו של יהונתן, בן שאול. בימים בהם דעתו של שאול המלך מסוכסכת עליו, ויחסו לדוד משתנה תדירות משנאה לאהבה, יהונתן ודוד, הרעים, מתאמים ביניהם סימני אזהרה. במקרה שלנו יהונתן מריץ את משרתו על מנת להעביר אות וסימן לדוד שעליו לברוח, כי כלתה אליו הרעה מעם המלך.

"וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ רֻץ מְצָא נָא אֶת-הַחִצִּים אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה הַנַּעַר רָץ וְהוּא-יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ." [שמואל א', כ', לו']  הריצה במקרה זה נועדה להעביר מסר מחבר אחד אל רעהו, זו ריצה של דחיפות ובהילות והודעה ואזהרה, והיא באה מאהבה.

הריצה השלישית היא בתקופת דוד, בזמן מרד אבשלום, כאשר יואב הורג את אבשלום הסבוך בעץ האלה בשערו הארוך. לאחר ביצוע המעשה, שולח יואב את הכושי כשליח לדוד לספר מה אירע. אחימעץ בן צדוק הכהן מבקש לרוץ גם הוא ולרכך את המסר לדוד. יואב מסתייג, אך בסוף הוא אומר לו: "רוץ". אחימעץ רץ בכל כוחו. בריצה זו מנסה אחימעץ לוודא שהבשורה על מות בנו תגיע לדוד בהדרגה, בשלבים, מתוך התחשבות.

"וַיֹּסֶף עוֹד אֲחִימַעַץ בֶּן-צָדוֹק וַיֹּאמֶר אֶל-יוֹאָב וִיהִי מָה אָרֻצָה-נָּא גַם-אָנִי אַחֲרֵי הַכּוּשִׁי וַיֹּאמֶר יוֹאָב לָמָּה-זֶּה אַתָּה רָץ בְּנִי וּלְכָה אֵין-בְּשׂוֹרָה מֹצֵאת, ויהי מה – ארוץ, ויאמר לו: רוץ…. וְדָוִד יוֹשֵׁב בֵּין-שְׁנֵי הַשְּׁעָרִים וַיֵּלֶךְ הַצֹּפֶה אֶל-גַּג הַשַּׁעַר אֶל-הַחוֹמָה וַיִּשָּׁא אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה-אִישׁ רָץ לְבַדּוֹ'… ויאמר המלך: אם לבדו, בשורה בפיו…" [שמואל ב', יח' כב – כו]

אחימעץ מספיק להגיע לפני הרץ הכושי, ולמסור למלך על הנצחון בקרב, לשאלת המלך אם הוא יודע מה קרה לבנו, הוא משיב תשובה מתחמקת, המשאירה מקום לספק. השליח הכושי המגיע אחריו מוסר את מלוא חומרת הבשורה המרה…

ריצה זו של אחימעץ היא ריצה של חמלה, של רצון למנוע פגיעה חמורה ברגשותיו של אב, שגם כשהוא מלך שנבגד על ידי בנו, הוא עדיין קודם כל אב שכול.

אנחנו החברות והחברים ב'רשות הרבים', שותפות המאגדת ארגונים רבים העוסקים בהתחדשות יהודית כאן בירושלים, מאחלות ומאחלים לכם ולנו:

הצליחו, כל אחד ואחת מכם, להשיג את מטרותיכם בריצה זו, וביחד נצליח כולנו ליצור אחדות שאינה אחידות ונלמד מאבותינו ומאימותינו הכנסת אורחים, רעות, נתינה וחמלה. בואו נרוץ כולנו למען ירושלים פתוחה, סובלנית ושוחרת שלום ויתקיים בנו הפסוק "שִׂמְחוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל-אֹהֲבֶיהָ [ישעיהו ס"ו, י']. שאו ברכה!

נעה קלי, עמיתה לרבנות חילונית ב'תמורה – יהדות ישראלית'

בתמונה – מובילי נבחרת 'אנו רצים והם רצים' עם ראש העיר, בהובלת דוב אברמסון ולורה גלינסקי