fbpx

ב1.1.19 במכון שכטר התקיימה האסיפה הכללית של התנועה המסורתית.

במסגרת האסיפה, שלוש נשות הלכה משלושה זרמים שונים, השתתפו בדיון על אחת מהסוגיות המורכבות ביותר בוויכוח שבין יהדות ליברלית, לאורתודוכסית – מעמד הנשים בממסד הדתי.

הרבה דקלה דרוקמן, אחת הרבות הצעירות ביותר שהוסמכו ברוח התנועה המסורתית-קונסרבטיבית, לצד הרבה נעמה קלמן, דיקן קמפוס היברו יוניון קולג' בירושלים, מראשי היהדות הרפורמית בישראל, והרבנית שרה סגל-כץ, מוסמכת תכנית ההלכה לנשים של בית מורשה ופעילה בארגון קולך, השתתפו בדיון מרתק המבקש להבין מהו מקומן של נשים בעולם הרבני, ומהן הדילמות שעולות במפגש שבין הלכה לבין פמיניזם.

להלן דברים שכתבה נאוה ב. מאירסדורף, מנחת הפאנל וסטודנטית לרבנות במכון ע"ש שכטר:

מנהיגות נשית דתית?

בטח הכרתי באולפנא רבניות נהדרות. הן לימדו אותי שכל כבודה בת מלך פנימה וטיפים למציאת שידוך ראוי. זה היה מתאים לחיים שצפו לי, שרות לאומי-חתונה-תואר-ילדים (לא משנה הסדר). דיבור על שוויון לא עלה על דעתי. לא למחות, ולא למרוד. אני לא כזאת. דווקא הרגשתי בסדר בעזרת הנשים שם למעלה. תפילות-כן. שיחות חיזוק באמונה-כן. גם הלכה כמובן- אבל כזו שנפסקה על ידי גבר, צדיק וחכם-חובה לומר, אבל הוא ראה את האישה מעיניים של גבר.

תארו לעצמכן- ללמוד הלכות על טהרה, על המחזור החודשי-הנשי (!) לפי פסיקה של גבר (!!!) ואז אני מבינה למה התקופה הזו בחודש מתקשרת אצלי לטומאה. הרי גבר רואה דם יחד עם מוות ושאר הקשרים טרגיים. ונכון, אמא באה ואמרה לי מזל טוב- עכשיו את נערה. אבל מרגע זה אני גם אישה תחת פסיקה של גבר, יעני טמאה.

אבל אני המשכתי הלאה. הרב- אישה הראשונה שפגשתי אמרה לי ״רבנית תקראי לבן הזוג שלי״. היא מרשימה: היא יודעת ספר, היא מזמינה, והיא אישה. לא פחות משהיא רב.

למדתי תורה מנשים, ולמדתי תורה מגברים. אולי כי אני אישה ואולי כי אני רגישה אבל מאמינה שיש חשיבות בעולם השמרני ובטח ובטח בעולם הפלורליסטי לדמות אישה שהיא מנהיגה רוחנית. החל מהמקום שלי כאישה אל אישה

דרך הקריאה בארון הספרים היהודי, שבמשך דורות ושנים נחשף בעיקר לעיניים גבריות, בוודאי בענייני פסיקת הלכה, עד לשיחות אישיות, אידיאולוגיה ותאולוגיה.

העולם היהודי חייב דמויות נשיות, חזקות, ושקטות, רוחניות וכאלו שמחוברות לקרקע. יש לנו מקום לרב- אישה.

תארו לכן עולם בו אישה שרוצה להיות רבה, שרוצה ללמוד תורה, לא חייבת לגדל זקן וגם לא ללבוש מכנסיים. ואפילו לא לצעוק בקול חזק עם תנועות ידיים אגרסיביות. נחשו מה היא צריכה? לאהוב אנשים, את התורה ואת אמא עילאה.

אני מתפללת לעולם בו אישה-רבה היא חלק מהשיחה. שלא יתכן פסק הלכה בלי עוד התבוננות בעיניים של מנהיגה.

אני יודעת שהכל אפשרי – באמונה.