fbpx

כולנו – ארגוני ההתחדשות היהודית בירושלים, היינו עמוק בתוך העשייה השנתית השוטפת כשכל הקלפים נטרפו והמדינה נשלחה הביתה בעקבות התפרצות הקורונה. עכשיו, כשהסערה הגדולה (בתקווה) שככה קצת, רצינו לחזור לרגע שבו הכל נעצר, ולבדוק מה נקטע, איך שלושה ארגונים שונים בחרו להתמודד ואיך הם ממשיכים הלאה.

"עת לרפוא", גילי רעי, קהילת ציון

איפה הקורונה תפסה את הקהילה? הייתם באמצע תוכנית, שגרה, פעילויות מיוחדות?

"הקורונה תפסה אותנו בפורים, כאשר הבנו שהמציאות החדשה מחייבת אותנו לשנות את האופן שבו אנו חוגגים את החג בקהילה. ויתרנו על הסעודה ועל מסיבת הריקודים, וארגנו שידור לייב של קריאת המגילה למי שכבר היו בבידוד או העדיפו שלא להתקהל. השינוי הורגש מאד. בשישי שאחרי פורים כבר קיבלנו החלטה שלא להתכנס לקבלת שבת בבית הכנסת ובמקום שידרנו אותה בפייסבוק לפני כניסת השבת, זו הייתה קבלת שבת מאד מרגשת. בהמשך נדרשנו להתאים את כל הפעילויות וההתכנסויות שלנו למצב החדש, בתקופה שהיא לרוב מאד עמוסה בקהילה וכוללת את הימים הלאומיים". 

מה הייתה התגובה הראשונית – הלם וצורך לקחת קצת זמן להבין מה קורה, או שישר ניסיתם להסתגל למצב החדש?

"אני חושבת שמאד מהר הבנו מה קורה, והבנו שצריך לקבל החלטות מהר ולהיות במצב שכל הזמן חושב מה נדרש כרגע ואיך להתאים את עצמנו למציאות. לצד זה, הרבה תמר ניסחה באופן כמעט מיידי ארבעה "עיתים" מלשון "לכל זמן ועת לכל חפץ", שבאו לתת מענה ויציבות לאורך כל התקופה, וביחד יצרנו את הפלטפורמות המתאימות כדי לממש אותם: בזום, בוואטסאפ, במידעונים שיצאו, ובחיבורים בין חברי וחברות קהילה".

אילו תכנים ומיזמים חדשים פיתחתם כדי להתאים למציאות המשתנה?

"כאמור יצרנו ארבעה עיתים: עת לרפוא: לנגד עינינו היה הצורך של אנשים במרחב למפגשים, לימוד משותף וכדומה, ויצרנו מערכת שידורים של שלושה מפגשים ביום בזום. חברי וחברות קהילה גם לימדו וגם למדו במסגרת הזו. עת לדבר: יצרנו מערכות של תמיכה הדדית, גם רגשית, באמצעות חיבור של זוגות מבין חברות וחברי קהילה ששוחחו באופן קבוע ושימשו תמיכה אחד לשני. עת לחבוק: תמיכה באנשים שנמצאים בבידוד וסיוע במציאת עבודה (גם אם זמנית), למי שהכנסתם נפגעה בשל הקורונה. עת לאהוב: המשכנו ואף הרחבנו את ההתכנסויות שלנו סביב תפילה: בקבלות שבת מקוונות, בהבדלות ירושלמיות, ובהתכנסויות לציון הימים הלאומיים; ומציאת פתרונות יצירתיים לחגים של התקופה: פסח, יום העצמאות ושבועות. לזה נוסף גם הליווי הרוחני של הרבה תמר אשר במשך כל התקופה הקליטה ושלחה כל בוקר "ציפורי אור", דברי תורה לקבוצת וואטסאפ ייעודית".

מה המצב נכון להיום? איך נראית השגרה החדשה? 

"אנחנו קהילה מאד מגוונת והקווים שמנחים אותנו הם מצד אחד המחויבות לבריאות, לא רק פיזית אלא גם נפשית של חברי וחברות הקהילה, ומהצד השני לאפשר לכולם לקחת חלק. לכן אנחנו מאד מכירים בצורך לחזור ולהיפגש ולהתכנס, אך עושים זאת במשנה זהירות והקפדה יתרה על ההנחיות ומעבר להן. לצד זה, אנחנו משלבים גם את היכולת של אנשים שאינם יכולים להיפגש להתחבר מהבית. מאז שבועות חלקנו נפגשים להתפלל בחצר בית הספר גאולים (לפי ההנחיות ובמספרים מוגבלים), ואת קבלות השבת שהן לפני כניסת שבת אנו משדרים גם למי שנשארים בבית. בהמשך, הפעילויות האחרות שלנו כגון שיעורים ומפגשים יהיו גם כן בזום או משלבות זום ומפגש".

מה יישאר אתכם גם ליום שאחרי?

"אני חושבת שאנחנו עוד לא ביום שאחרי, ושהאתגר של לחיות לצד הקורונה הוא איתנו לפחות עד סוף השנה האזרחית. ולכן אני עוד לא יודעת להגיד מה אני מעדיפה לא להתעסק איתו, כי המציאות היא זו שתכתיב. אולי החוויה הכי חזקה מכל התקופה הזו זו כוחה של קהילה: בתמיכה, ביצירת יחד גם כשאי אפשר להיפגש, בערבות הדדית בין חברי הקהילה וחיבור והרבה חסד עם קהילות אחרות: במהלך התקופה גם נפגשנו עם קהילות אחרות בחו"ל, גם זכינו לשתף פעולה עם קהילות בירושלים ובכל הארץ, וגם התגייסנו לסייע לקהילות כגון מבקשי המקלט שאנו מלווים זמן רב, ותושבי צור באהר, אום טובא ובית חנינא. כל הדברים הללו תמיד היו חלק מקהילת ציון, אבל יש תחושה שבתקופת המשבר הם קיבלנו עוד רובד ועוד חיזוק".

"נשמח מאוד לחזור ולפגוש נשים", עינת ברזילי, ארגון "קולך"

איפה הקורונה תפסה את הארגון? הייתן באמצע תוכנית, שגרה, פעילויות מיוחדות?

"הקורונה תפסה אותנו ממש שבוע לפני שבת 'דורשות טוב'. שבת ארצית שבה מאה נשים למדניות מתארחות בכל רחבי הארץ ומעבירות שיעורים. זה כמובן נפל מיד וכבר היה לנו פוסטר מוכן לפרסום בעיתונות. מלבד זאת, תכננו כנס בבניני האומה שאמור היה להתקיים במאי ובוטל. שני פרויקטים גדולים שפשוט לא התאפשרו והיו בקנה גם כמה פרויקטים קטנים יותר כמו קורס מובילות תפילה".

מה הייתה התגובה הראשונית – הלם וצורך לקחת קצת זמן להבין מה קורה, או שישר ניסיתם להתאים למצב החדש?

"לא היה הלם אבל הייתה אכזבה. היה לנו המון רצון ועבודת הכנה רבה, ועוד נשים שקשורות בפעילות והיה מאד מאכזב לבטל. הקהל מחכה לאירועים הללו. הם אירועי דגל של קולך. ניסינו לחכות – אבל מיד עלו שאלות להתייחסות כמו המקוואות, כך שלא היה זמן לדשדש".

אילו תכנים/ מיזמים חדשים פיתחתם כדי להתאים למציאות המשתנה?

"עברנו מיד לשיעורים ופאנלים בזום. הוצאנו יותר ניוזלטרים ופתחנו קו חם לסיוע משפטי לנשים תחת אלימות – צורך שהיה קריטי בגלל המצב הקשה וגרף האלימות העולה. פתחנו גם תוכנית בנושא שיח הצניעות והיא תפעל בקרוב".

מה המצב נכון להיום? איך נראית השגרה החדשה?

"אנחנו במתכונת מצומצמת, ומנסות לתרגם את הפעילות לוירטואלית. נפגשות פחות. אבל יצאנו למשל להפגנה בתל אביב, במחאה על גל האלימות נגד נשים. המשכנו לפעול בשיתוף פעולה עם ארגוני נשים נוספים בפניות ומכתבים ויצירת לחץ על דעת הקהל, לטובת קידום נשים ונושאים הקשורים בנשים, למשל לחץ שהפעלנו לשיתוף נשים במטה המאבק בקורונה".

מה ישאר אתכן גם ליום שאחרי? 

"נשמח מאוד לחזור ולפגוש נשים בחיים. אבל הפעילות הווירטואלית גם מספקת צורך ממשי".

"הפעילות המקוונת נתנה לאנשים משמעות", הרב סיון מס והרב שלומית מאיירס, ארגון 'תמורה – יהדות ישראלית'

איפה הקורונה תפסה את הארגון? הייתם באמצע תוכנית, שגרה, פעילויות מיוחדות?

"היינו בתוך שגרה: החל מפעילות ההכשרה לרבנים חילוניים, דרך פיתוח פעילות בתחום טקסי חיים חילוניים בכל הארץ, ועד שגרה של סיכומי שנה תקציבית וקליטת עובדת חדשה".

מה הייתה התגובה הראשונית – הלם וצורך לקחת קצת זמן להבין מה קורה, או שישר ניסיתם להתאים למצב החדש?

"לא היה הלם בכלל – ההיפך, הייתה הבנה מיידית שזום הוא כלי מצוין, והעברנו את כל השגרה לעבודה בזום. אפילו הרחבנו את הפעילות ובנינו דברים חדשים – כולם בזום וחלק גם בפייסבוק לייב. כל תכנית הלימודים להכשרת רבנים חילונים הותאמה לזום; נתנו ליווי טכני לרבנים לשימוש בכלים דיגיטליים בקהילות שלהם. הפעילות המקוונת נתנה לאנשים תחושת משמעות, למרות שהיו מובטלים, וחיזקה את תחושת הקהילה. ראינו הצטרפות פעילה למגוון פעילויות – כמרצים וכלומדים, גם מצד אנשים שבדרך כלל היו פחות פעילים".

אילו תכנים/ מיזמים חדשים פיתחתם כדי להתאים למציאות המשתנה?

"הגדלנו אפשרויות למפגש ואינטראקציה – במסגרת לימוד, שיתוף ידע ושיתוף חוויה, לרבות פרויקט של רדיו זום שמשלב תוכנית רדיו – מוזיקה, עם כלים של זום (דיבור ותמונות). התחלנו גם במפגשי לימוד עם עמיתים מחו"ל – בעיקר בארה"ב, לקראת יום הזכרון לשואה ובתיקון שבועות. וכמובן, טקסים בזום: קבלות שבת, הבדלה, סדר פסח, אירועי זיכרון ותיקון שבועות – גם בקהילת הרבנים והעמיתים וגם בקהילות שיח"ה".

מה המצב נכון להיום? איך נראית השגרה החדשה?

"השגרה החדשה היא בעיקר לימוד בזום. גם הניהול הארגוני באמצעות זום הוא כלי יעיל ביותר. אנחנו מתכננים פעילויות נוספות על בסיס מה שלמדנו לעשות ולהכיר".

מה ישאר אתכם גם ליום שאחרי? 

"העבודה הארגונית המקוונת תישאר. לצדה נמשיך בהתאמה של תוכניות הלימוד החינוכיות לכלים מקוונים, ונמשיך לקיים פלטפורמה מקוונת לפעילות קהילתית, משום שהיא נותנת מענה לאוכלוסיות שקהילה וירטואלית היא אפשרות טובה וחשובה עבורן".