לקראת ט' באב: נזכור את החורבן, נביט קדימה

מועד מורכב בשבילנו, ט' באב. כל השנה אנחנו עוסקים בבניין ירושלים: ביצירת חיבורים חדשים, בשיפוץ הבית החדש שלנו בקרית יובל, בהוספת עוד תפרים לרקמה העדינה של העיר הזו. ואז מגיע יז' בתמוז ולאחריו ימי בין המצרים, עד ט' באב, ואנו נדרשים להסב את מבטנו דווקא אל החורבן.

המקדש הראשון חרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שלוש עבירות קשות ביותר. והשני? רק אחת. שנאת חינם. שקולה לכל השלוש הקודמות. בעוד שלוש העבירות בגללן חרב המקדש הראשון מובנות לנו באופן כמעט אינטואיטיבי, הרי ששנאת החינם דורשת התבוננות. מהי שנאת חינם? האם יש שנאה שאינה לחינם? שנאה טובה ושנאה רעה? ואיך אפשר שלא לשנוא רק-קצת בתוך המציאות הישראלית הכאוטית?

כחברה שמחולקת לשבטים-שבטים כמו שאפיין אותנו הנשיא ריבלין, המחלוקות הן חלק בלתי-נפרד מאיתנו, חלק מהמסורת שלנו. "כל מחלוקת שהיא לשם שמים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים, אין סופה להתקיים" (אבות,ה,יז). המציאות הישראלית נדמית לפעמים דיכוטומית, מחולקת לשחור-לבן אטוּמים לגווני הביניים אחד של השני. ומתוך ההתבוננות פנימה והקינה על החורבן שמזמן חודש אב, אנחנו מבקשים לנו מודל חדש, שמפגיש בין השחור והלבן כדי לייצר אינסוף גווני-ביניים.

לאירועי ט' באב ברחבי העיר לחצו כאן

למקורות (מערכים, מדרשים, מאמרים ועוד), לחצו כאן

מאמר זה נכתב בסיוע מקורות מארגוני גשר, אלול והתנועה הרפורמית

Photo by Sander Crombach on Unsplash