יופי הוא כוח? על תפיסת היופי במגילת אסתר והקשר שלה לימינו אנו
נתחיל רגע מהסוף. גולדה מאיר אמרה ש "להיות לא-יפה היה הברכה האמיתית. להיות לא-יפה הכריח אותי לפתח את המשאבים הפנימיים שלי. לבחורה היפה יש מוגבלות להתגבר עליה". אצל אסתר זה עובד בדיוק כך, אבל מהכיוון ההפוך: המראה החיצוני היה הברכה שלה. אסתר הייתה יפת תואר וטובת מראה ובזכות זה הובאה אל חצר המלך. יחד עם שאר הנערות היא בילתה שישה חודשים בשמן המור ושישה חודשים בבשמים ובתמרוקי הנשים, ובתום השנה נלקחה אל ארמון המלך, נשאה חן וחסד לפניו והפכה לאישה הראשונה בממלכה. האם אסתר הייתה מצליחה לשנות את ההיסטוריה לו הייתה נראית כמו גולדה מאיר? כנראה שלא. אלא שנדרשו לאסתר עוד כמה תכונות שליוו אותה מעת שנלקחה מבית דודה מרדכי, ועד שהפכה למנהיגה שהובילה להצלת היהודים בממלכת פרס ומדי.
ראשית, היה עליה להחליט שלא להציל את נפשה אלא להיחלץ לטובת בני עמה, החלטה שלא היתה ברורה מאליה:
"וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים: כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־ אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת: וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי: לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי"(פרק ד' פסוקים י"ג – ט"ז)
עוד היתה צריכה אסתר לתכנן ולהוציא לפועל את המהלך שהוביל למפלת המן: החל מהזמנתו למשתה, דרך גילוי מזימתו באוזני המלך ויצירת הסצנה שבה נופל המן על מיטתה של המלכה לעיני אחשוורוש ולבסוף בבקשתה לשנות את הגזירה הקשה:
"וַיּ֤וֹשֶׁט הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת שַׁרְבִ֣ט הַזָּהָ֑ב וַתָּ֣קָם אֶסְתֵּ֔ר וַֽתַּעֲמֹ֖ד לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: וַ֠תֹּאמֶר אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־ הַיְּהוּדִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ".(פרק ח' פסוקים ד-ה)
ולסיום, צעד אחרון וחשוב: חבירתה למרדכי בכינונו של מועד חדש, שיצרוב בתודעה היהודית לדורותיה את הרגעים ההיסטוריים של החרדה ושמחת ההצלה:
"תִּכְתֹּב אֶסְתֵּ֨ר הַמַּלְכָּ֧ה בַת־אֲבִיחַ֛יִל וּמָרְדֳּכַ֥י הַיְּהוּדִ֖י אֶת־כָּל־תֹּ֑קֶף לְקַיֵּ֗ם אֵ֣ת אִגֶּ֧רֶת הַפּוּרִ֛ים הַזֹּ֖את הַשֵּׁנִֽית"(פרק ט" פסוק כ"ט)
הימים ההם, הזמן הזה
החיבור בין יופי נשי להישגים עבד היטב בשושן הבירה והשאיר עבורנו סיפור מופלא על מלכה יפה ואמיצה. החיבור הזה מתאים לעת העתיקה, שבה מעמדן של נשים היה נחות בהגדרה, ולכן ברור היה כי המראה החיצוני שלהן הוא נכס חשוב ששימש אותן כדי לטייב את חייהן. אבל מה קורה היום? האם לאחר ששערי ההשכלה והתעסוקה נפתחו עבור נשים והבחירה החופשית נתונה להן בתחומים כה רבים, הפסיק היופי לשמש לקידום האינטרסים שלהן בעולם? התשובה העגומה היא לא. גם היום ממשיכות נשים להסיק שהמראה החיצוני שלהן הוא קלף מנצח, ויעידו על כך הכספים הרבים שמגלגלות תעשיות התמרוקים והאפנה. יתרה מכך, בספרה החשוב 'מיתוס היופי' פורטת נעמי וולף במשך פרקים ארוכים את המשאבים העצומים שמשקיעות נשים על מנת להיראות יפות. משאבי זמן וכסף, שלא לדבר על משאבים רגשיים דוגמת תשומת הלב ועגמת הנפש, שהיו יכולים להיות מתועלים כולם על מנת לקדם לא רק נשים, אלא את האנושות כולה. המשוואה הקושרת בין יופי נשי, מעמד והצלחה עדיין קיימת, גם לאחר שהמהפכה הפמיניסטית שינתה את יחסי הכוח בין גברים ונשים.
יש הרבה אופנים נהדרים לדרוש את פסוקי המגילה. מעטים מהם (אם בכלל) עוסקים בצדדים הפחות יפים של המראה החיצוני הנשי. בואו ניקח לנו השנה כמה רגעים לחשוב על יופי לא כהרגשה טובה, לא כתכונה חיצונית המשקפת עושר פנימי, לא כאסתטיקה הנעימה לעין, אלא על יופי נשי כנטל או על יופי נשי ככלי ביחסי הכוחות המגדריים. זו יכולה להיות פריזמה מרעננת לחשוב באמצעותה על ההבדל בין הימים ההם והזמן הזה.
photo: Laura Chouette on Unsplash