הצבעה הקשבה – חג הבנות תשפ"ד

מאת: חלי טביבי ברקת

חג הבנות תשפ"ד, עיד אל בנאת הקרוב, הולך להיות חג עצוב במיוחד. בחג החנוכה, בראש חודש
טבת (השנה ביום שלישי בתאריך ה 12.12), נקבע חג הבנות, המעלה על נס את העוצמה הנשית:
הגבורה, החוכמה והאחווה של נשים לאורך הדורות. החג שבמסורת היהודית נחגג ביום שבו הומלכה
אסתר המלכה, מציין במיוחד את גבורתן וחוכמתן של שתי נשים: יהודית, שכבשה ביופייה את
הולפונרנוס, שר הצבא שבא להחריב את ירושלים, ערפה את ראשו, והצילה את המערכה; וחנה בת
מתתיהו, שעוררה את אחיה החשמונאים, להתחיל את המרד ביוונים. השנה, לצד הדלקת נרות
חנוכה, נדליק גם נרות זיכרון לאחיותינו, שנרצחו באכזריות במיתות משונות, שהתעללו בהן, וגופן
חולל בידי אויבים שפלים, ה' יקום דמן.
גם תוך מתקפת הדמים הזו, קמו לעם ישראל נשים גיבורות, שבגבורתן ובחוכמתן עמדו בפרץ, גילו
תושייה רבה, להציל את עצמן וחבריהן. נשים רבות וגיבורות, הידועות בהן: הרבש"צית של קיבוץ ניר
עם; מפקדת גדוד הקרקל, שהגנה על היישוב יתד; וכמובן מחלקת הטנקיסטיות של פלוגת הפרא,
שהגיעו ככוח חילוץ בגזרת כרם שלום. ועוד סיפורים רבים, שעוד יסופרו.
בחג הזה נזכור גם את אחיותינו התצפיתניות. חלקן הרוגות, חלקן חטופות, חלקן פצועות, וחלקן
נחלצו מן התופת. הן ידעו. הן התריעו. הן צעקו לעזרה, אך קולן לא נשמע, ואפילו הושתק. "אתן
העיניים, אך לא הראש", אוי לאוזניים שכך שומעות את אותה יוהרה מעוורת. נזכור גם את הנגדת ו',
מפקדת צוות המודיעין, שעמדה על דעתה, אך אזהרותיה לא נלקחו בחשבון.
גם בחזית ההתגייסות, מעוררת ההשראה, של הרוח הישראלית, עומדות נשים עמלניות, יזמות,
מקהילות קהילות, במקום שהמדינה איחרה לעמוד, עמדו מתנדבות, שהקימו חמ"לים, ובחמלה רבה
מובילות את עם ישראל מיגון, מאבל, ומאפלה עד שיהפך לנו הכאב העמוק הזה, לשמחה, ליום טוב,
לאור גדול. עיד אל בנאת תשפ"ד.
גבורתן של הלוחמות במלחמה הזו, סתמו את טיעוניהם של המסתייגים משילוב מלא של נשים
בצבא, בכל זרועותיו, ובכל התפקידים. אך השתקת קולן של התצפיתניות, מעידות כי עוד הדרך
ארוכה, לשינוי תפיסת עולמם של מעצבי מדיניות בארגון זה ובארגונים אחרים. גם כאן לנשים יש כוח
ואחריות. לא רק שאנחנו צריכות לתפוס את מקומנו ולעמוד על דעתנו, עלינו לעצב דור, דור שיודע
להקשיב ולקחת בחשבון הראוי את כל הקולות.
מאסתר המלכה נלמד, שלא די להציב נשים חכמות ומוכשרות בעמדות מפתח, יש להקשיב להן,
לפרשנות שהן מעניקות למידע היקר מפז, שאספו ופענחו. לא רק לשמוע את קולן, אלא גם לשמוע
בקולן, שבכוחן לתת חיים ולהציל חיים.
לצד גבורתה של יהודית, ששלפה את חרבה, והכריעה את המערכה, ניצבת גם חנה בת מתתיהו,
שהופקרה להיאנס ע"י ההגמון, וקרעה את שמלת כלולותיה, תחת חופתה, כאומרת – לא עוד! על
הדור לקום ולהילחם באויביו, אך עליו לשנות קודם כל את תפיסותיו, המאפשרות ביזוין של נשים,
התעללות בגופן, בנשמתן, ובכבודן. עלינו לומר לא עוד, גם אצלנו בבית, וגם בחברה כולה.

הכותבת היא מייסדת המיזם הלאומי 'הלו"ז העברי' ומנהלת מיזם שחר לתמיכות ביוזמות
חברתיות במצב חירום, מכון שחרית
כתבה בעיתון מעריב