נושא התערוכה: התחדשות.
הגשת עבודות עד ה 10.8.24
מוזמנות ומוזמנים להגיש עבודות
שרית אכטנברג | אביה וכסלר | ווניה שואב | חנן שרי | נעמי כץ | ספירה קליין | אבשלום אשל
אוצרת ייני אהרן
״אני מאובן של בית שהיה חי ונוסע
על קרקעית העולמות
בית שהעלה בועות תפילה
ממעמקים
אני שבלול מאובן, בית סתום בעפר ואילם
כקרנו של איל.
גשם, חשופיות זוחלות על אדמה רכה
ואני ריקה. כל עירומי פנימה,
היכל בת-מלך מתגעגע
כמו גרב ניילון שמוטה על כסא
זיכרון דק של רגלי
אילה.
אני מאובן של שמיים
של נתיב אשר עיט לא ידעו.
אני אבן הטועים, אותם אח ואחות
שרחקו בהרים ולא נפגשו.
צמדי לבבות שבורים בבוץ הרך אשר היה לאבן,
עקבות האיילים״.
סיון הר שפי, "אבן", בתוך: תהלים ליום רעש (2010)
בתוך הקונכיה נח קול נצחי
״ששה קולן יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע …״
פרקי ד'רבי אליעזר, פרק לד'
ממעמקים יוצא קול מתחנן שבור ,
קול הנעול מאחורי שפתיים
מילמול של אם בתפילה
וקול צעקה
קול המתגעגע
קול שנשנק
קול ודיבור
וקול שמתחיל.
כל הקולות נשאבים לבטן הקונכיה, היא מעבדת אותם – אוספת רוח לתוכה ואז נושב ממנה קול החוצה, היא נעשית מין אוזן מדברת – אוזן אור. כשמקשיבים לקונכיה אפשר כמעט לשמוע את הסוד בשעה שהוא נלחש כמו להקשיב ללב.
הקונכיה עוטפת שומרת את כל חלקי התפילה ואת המלמולים , את רסיסי הרצונות, המחשבות, הדיבורים ומעלה אותם מלב ים.
והקולות נקווים ומפעפעים אלו לאלו, ונעשים לקול שעובר בעולם כמו חשמל, הקול האחורי, הקול שתלוי בקול הקדמי, זה שאינו נשמע וכל הקולות יוצאים מכוחו.
אוצרת הגלריה: ייני אהרן
טקסט : ייני אהרן, רוני אלדד
קרדיט יצירה וצילום: אביה וכסלר, עכשיו בתערוכה
הגלריה החדשה לבית רשות הרבים פתחה את שעריה בקיץ 23’ וצמחה מתוך הפעילות הענפה בבית אשר הוא ביתן של כ-40 עמותות ירושלמיות לתרבות ויהדות ישראלית.
חללי הגלריה ‘רשותה’ בהם מוצגות העבודות הינם מרחבים פעילים ושוקקי־חיים החושפים את גוף העבודות למבקרים רבים.
הגלריה מארחת אמניות ואמנים מירושלים ומכל רחבי הארץ ומתגלה כסוכנת חיבור בין מרחביה התרבותיים, האמנותיים והאנושיים של ירושלים.
כגוף הפועל מתוך ״רשות הרבים״ גלריה ‘רשותה’ מקדמת את האמנות והתרבות כסוכנות מודעות, שינוי ובימינו אף כסוכנות שיקום הטראומה האישית והקולקטיבית.
משכן התערוכה – בית רשות הרבים, הינו מבנה ברוטליסטי אשר נוסח בשנות ה-60 ומבית היוצר של אדריכלי תאטרון ירושלים והספריה הלאומית. הבית נבנה כמרכז קליטה לעולים חדשים בשכונת קרית יובל ה״פריפריאלית״ אשר אספה אליה יהודים מיבשות שונות. המרכז מהווה מפגש תרבותי עוד מתחילתו ומעל לשישה עשורים.
רשות הרבים הינה שותפות המאגדת מעל 40 ארגוני יהדות ישראלית בירושלים הפועלים יחד לשינוי המרחב הציבורי והפיכתו לסובלני ופתוח לכל.
אוצרת הגלריה:
ייני אהרן
שעות פעילות:
בתיאום מראש:
יום א' 17:00-19:00
יום ג’ 10:00-12:00
טל’: 02-6400184
כתובת:
בית רשות הרבים, אהרון רבינוביץ 33, קרית יובל
גלריה ‘רשותה’ מקיימת שלל אירועים ופעילויות: שיחי אמן, מופעים מוסיקאלים, ערבי שירה, ערבי פרפורמנס בחללי התערוכה ובחצר הבית הקסומה ועוד.
ניתן לתאם אירועים פרטיים וסדנאות.
בקרו בעמוד הפייסבוק שלנו בו אנו מזמינים לשלל הפעילויות מדי שבוע.
לפרטים והזמנות: 02-6400184 | art@jfjro.org
וואטסאפ: 052-8646300
חגי הלברטל | דניאלה שרייה | אילן איטח | מיכאל בן אבו | אמי ספרד | עוזיאל רנחל | אורטל ראובני | עינבר בן ישי
אוצרת ייני אהרן
״אִם אֶפְתַּח לִבִּי אִם לַמָּטָר אִם
יִזְרֹם לִבִּי הַמָּטָר הוֹ הַמַּאֲוַיִּים
הָרְחוֹקִים בָּרְחוֹב הַמְּפֻקָּח מִדַּי רְחוֹקִים
עַד אֵין מָקוֹם בּוֹ עוֹד לִפְתֹּחַ אִם
לַמָּטָר אִם לִבִּי הַמָּטָר אִם יְבַקֵּש״
אמיר גלבע
בקיעים גדולים מתגלים באדמה חרבה של סוף קיץ, וגם בנפש נחרצים עמוק סימני יובש מתמשך, משוועים לחנינת גשם. ככל שהזמן נוקף, והאסון מוסיף לרחוש בשלל מופעיו, אנחנו מגלים שוב ושוב עד כמה אנחנו נתבעים לסוג חדש של סיבולת לב-ריאה, וסיבולת עין-סרעפת, וסיבולת מוח-נפש. וככל שהזמן נוקף, אנחנו מבינים שוב את מה שאולי כבר ידענו: ריפוי ואיחוי הן תנועות איטיות ועדינות של התרקמות. הן לא מוליכות חשמל כמו נס או נחרצות כמו קתרזיס. כדי שיהיו עמידות ויציבות, הן נקשרות לאט ליסודות כמו רצון. כמו נחמה. יחד עם הפצע נוצר בנו גם הפתח הקולט לתוכו כל מיני חומרי חיים, כאב, אור, חום, תפילה והנחמה היא ריקמה בריאה היכולה להיווצר מכל החומרים האלה יחד.
נחמה היא כח לא מחונך, לא מאולף, כמו גשם, כמו רצון. אי אפשר לכפות עליה להתעורר. אי אפשר לזייף אותה. אפשר להכין את הנפש ולפלס לה דרך, אבל כשהיא מתעוררת, היא מתעוררת רק מאיליה. נחמה זו היכולת להיות שוב נוכחים בתוך הגוף, אף על פי שהגוף מוכה צער ולמרות השתנות הפנים. לפעמים, עוד לפני הריפוי, זו המוכנות לאסוף את הדמעות לכלי, להרגיש, להכיר במקורות הכאב, להוקיר אותם, להסכים לכלול גם אותם בגוף. נחמה זו היכולת לשוב ולהרגיש כמו בני בית בתוך בית שנעשה פתאום זר. זו האפשרות לחזור פנימה, לתוכנו, לזהות את עצמנו, את הכוחות שלנו, להרגיש בני ובנות חורין להשתמש בהם. ובה בעת, עם השיבה פנימה, נחמה היא גם כח שבא מן החוץ, נפרש כמו חיבוק, מונח כמו מצע של חום, של הכרה, של הושטת יד. כח שהפנים האבל נענה לו. כאשר שתי התנועות האלה מתקיימות במקביל, אפשר לצאת עם חוטי הנחמה אל העולם, לשוב להשתתף בו, להכיר באור שלו, להסכים להישיר גם אליו מבט.
כמו הרגע בו נושר עלה שלכת, אחרי שהבשיל, באיטיות וברכות, המבט הזה יכול להיות נטורליסטי, ריאליסטי, שעון על המציאות הגולמית, הטבעית, כפי שהיא, או מחפש תשובה בשיח בין העולמות, בנשגב, במטאפיזי, ובמושגים של זהות וזרות.
** גוף העבודות שנפגוש נובע כולו מהתנועה פנימה ואז החוצה, תנועת תך מכליב. באופנים ובמינונים שונים , כל היצירות נושאות את המבט הבו זמני לזיו העולם ולצער העולם. והמבט נע הלוך ושוב, פנימה והחוצה ופנימה, בין ציורים המבקשים להעמיק את המבט מהחוף אל המצולות, ומחזיקים בתודעה את קיומו התדיר של עומק הים, לצד היבשה. ובין מפגשים עם יערות ומלאכים, בתוך דיאלוג של האנושי והנשגב. בין דימויים בהירים, כמעט בלועים בלובן, של ריקודים בהדפס רשת, שמתגלים לעין רק בתאורה מסוימת, ומהווים מעין מעגל אינסופי, מחזורי, של לבן על לבן, לפרחים, ובין דיפטיך עז צבע ומבע של אדמה אדומה שבילים שחורים. בין עבודת וידיאו שנושאת מתח של יופי שלם, שהולך ומצטבר ונבנה עד שקורס כולו, ובין ריבועי נייר באוויר, אותיות א' ב' תלויות על בלימה , תפורות בחוט משי , וביניהן – שושנה אחת. פנימה, החוצה ושוב פנימה, תנועת הנחמה במרחב.
אוצרת הגלריה: ייני אהרן
טקסט : ייני אהרן, רוני אלדד
קרדיט יצירה: חגי הלברטל, עכשיו בתערוכה
יעל בן שלום | שושנה גבעון | אורטל ראובני | שחר לוי | יפעת לאב גנוז | טהר מור | נטשה שחנס
אוצרת ייני אהרן
מה שומעים כשמטים אוזן ללב התהום? בחידת התהום משוקע כל מנעד הקיום. יש בה חיים חזקים שמתגבשים מול נוכחותו של המוות.
גוף העבודות שלפניכם מבקש לתת מקום לרחש החיים התדיר, העשיר, שנובע בתוך תוכו של השבר. בתוך הפצע כבר הולכת ונוצרת הרקמה הבריאה, תאים מתים וחיים מונחים זה לצד זה, משמשים בעירבוביה. אם ניתן היה להניח אצבע ולעקוב אחרי מתאר תנועת הימים, היתה האצבע מציירת מעגל ספירלי, יורד ועולה לסירוגין, חוצב בבשר העולם, מכאיב ומרפא בעת ובעונה אחת.
מתוך השיטוט בין יצירות התערוכה, מתעבה ההבנה שהכל אחוז בתנועה הזאת. בלב תהום המוריקה נפרשת קשת רחבה של מדיומים, שפות, הקשרים, חומרי גלם ודימויים, אשר כולם עומדים על המתח היסודי בין מה שכבר איננו ומה שרק מתחיל להתהוות:
במפגש עם העור החשוף אחרי שנקרעו מעליו תכשיטים, או מתוך גזעיהם הפצועים דמויי הפנים של עצי הזית העתיקים. מתוך הפרא הגולמי החייתי שנלכד להרף רגע ברישום, או מתוך תהליך היווצרותן האיטי, התמידי, של מערות הנטיפים. ארץ פצועה ולב פועם דם לצד ירקרוקת מתחייה, אישה שרועה במבט פנימה ונוף מדבר נצחי.
העבודות כולן מוליכות את חשמל המתח העז שבין המוות ובין נביעת החיים המתכלים ומוריקים ומתכלים ומתחיים.
"מתחתי מוריק תהום'׳
קרדיט יצירה: שוש גבעון, "תשבוך לולו", עכשיו בתערוכה
סיון הר־שפי | שרית לילה הס | לאה שקלאר אמי ספרד | הדסה פרומן | יוליה ארונסון מוריה אשכנזי | טל בן דב ירדן דמסקי
התערוכה ״פנים״ מציגה גוף עבודות ורסטילי בשלושה חללים: ציורי שמן לצד רישומים, קולאג'ים, עבודות וידאו, פסלים ומיצבים דרכם היא מתבוננת בפני המציאות העכשווית. בחלל האמצעי בלב התערוכה עומד כותל אחד לבן וריק המדבר את החסרון, הציפיה והתפילה לשובם של כל אהובינו בשלום. זהו מרחב דינמי המזמין את הקהילה להציג בו עבודות המתחלפות אחת לשבועיים. ברוח התקופה, המרחב הדינמי בתוך תערוכת הקבע מאפשר את הזמני והמשתנה בתוך ה״ידוע״, מזמין יצירה משותפת, חילוף תדיר ומקום גשמי על הקיר לספר בשורות טובות לכשיגיעו.
"פנים"
קרדיט יצירה: טל בן דב