הכירו את גיא גרדי, יו״ר רשות הרבים ומנהל בית מדרש אלול

גיא, שנולד וגדל בקיבוץ עין חרוד, שאף להיות חייל גיבור והוא זוכר את חג הפסח כאירוע רגשי ומשמעותי.

מסלולו המקצועי כלל מעורבות בתפקידים בעלי השפעה רבה בירושלים.

גיא מתאר את רשות הרבים כהזדמנות ליצירת חברה פתוחה ומקבלת. הוא רואה ביצירת שיח בין קולות שונים כמשימה מעשירה, וחשוב לו שהציבור הציוני והומניסטי ירגיש בבית בירושלים.

הוא מדגיש את אתגרי הקיום הפלורליסטי בעיר לצד העושר התרבותי והחברתי שטמון בה.

☘️ספר לנו על זיכרון יהודי ראשון שלך

אני נולדתי וגדלתי בקיבוץ עין חרוד. קיבוץ שלבני המקום שנולדו בו לא הייתה זיקה לעולם היהודי בצורה משמעותית. הזיקה הייתה יותר פולקלוריסטית. בסוכות בנו סוכה, בפורים התחפשו, בחנוכה הדליקו נרות. חג הפסח היה חריג. היינו מתחילים עוד חודש לפני את ההכנות והחזרות לקראת הערב הזה של ליל הסדר. זה היה אירוע מאוד מרשים, שכל הקיבוץ – בין שמונה מאות לאלף איש, התכנסו באולם הגדול של בית לביא וישבו בצפיפות עצומה. על הבמה הייתה מקהלה גדולה של מבוגרים ומקהלת ילדים, ושתי המקהלות שרו חלקים ניכרים מההגדה, שהולחנה כמעט כולה ע"י יהודה שרת.

רגעים מרומים ממש בהן שתי המקהלות ולעיתים גם הציבור כולו מלוות את ההגדה בשירת מקהלה. זו לא הייתה ההגדה המסורתית ההלכתית, אבל היו בה המון מרכיבים מההגדה הזו, עם תוספות אקטואליות, למשל, היציאה מהגלות וההגעה לארץ, החלוציות, או התייחסות לתקופת השנה וההתחדשות. אני זוכר את זה כאירוע מפעים, מרומם, שהציבור השתתף בו בצורה מאוד משמעותית.

☘️מה רצית להיות כשהיית ילד?

בתור ילד העניין הזה של להיות חייל גיבור או לוחם אמיץ היה חלק מהדי-אן-איי העין חרודי המאוד מובהק. היה ברור שאנחנו נלך ליחידות הקצה או לקצונה, ושנממש את הפוטנציאל שלנו, כל אחד כמיטב יכולתו. ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל, שנושק ליום העצמאות, היה בקיבוץ אירוע עם אווירה של קדושה. הוצב לוח ענק של כל עשרות הנופלים, שנפלו בעיקר במלחמת השחרור ובששת הימים. ההזדהות איתם הייתה גבוהה מאוד, אני זוכר את המסדר שבו כל הקיבוץ היה מסתדר ב-ח׳ ענקי, עם הנפת דגל, ועמידת דום ונוח. בתור ילד אתה מרגיש שאתה חלק ממשהו גדול. המעבר הזה מיום הזיכרון ליום העצמאות, השאיר עליי רושם מאוד חזק. שם עוצבה התחושה שאני חלק מאיזה סיפור גדול של ציונות, של שיבה הביתה. לקחת חלק בהגנה על המדינה, היה מאוד דומיננטי ונוכח.

☘️ספר על ציוני דרך מרכזיים בדרכך המקצועית

הראשון הוא תהליך הקמת הקיבוץ העירוני, ובהמשך קהילת 'בית ישראל', בשכונת גילה בירושלים. אנחנו בעצם יצרנו יש מאין. התחלנו ב1994  קבוצה של חמש משפחות, והיום זו קהילה של מעל מאה ועשרים משפחות. קהילה גדולה, עם עמותה חזקה, עם מכינה קדם-צבאית, אשכול גנים, בית ספר, כפרי סטודנטים והמון עשייה. הייתי שותף לכל ההתרחשות הזאת, שהתחילה מחמש משפחות, שהתישבו בשכונה שהיתה במצוקה. לאט לאט התבססנו, גדלנו והתרחבנו, העמקנו שורש, והפעילות התרחבה. זה היה מאוד משמעותי עבורי ואני חבר בה מאז ועד היום.

ציון דרך נוסף הוא ניהול של תוכנית הנקראת 'מורשה' בעמותת 'כל ישראל חברים', שבה הטמענו את הפדגוגיה של בית המדרש – המבוססת על שיג ושיח דיאלוגי ולמידה בחברותות – בתוך בתי ספר פורמליים. שילבנו חינוך לא פורמלי או פדגוגיה של בית מדרש, בתוך מערכת קיימת. זה אתגר לשנות מערכת קיימת, להרחיב ולהעשיר את הכלים והמתודות החינוכיים.

ציון דרך משמעותי שקורה עכשיו הוא מיזם שהתחלתי בחצי שנה האחרונה יחד עם עוד חמישה חברים, הנעשה במסגרת בית מדרש אלול ונקרא 'שנת שירות למבוגרים'. החודש יצאו כבר שתי קבוצות ראשונות לשטח, 44 מתנדבים ומתנדבות. ש"ש בגילאי פנסיה המגיעים לשנה שלמה של התנדבות בדרום ובעוטף עזה. זה משהו חדש לחלוטין, שמקבל תאוצה מאוד חזקה, ופותח אופציות לאנשים מבוגרים (גילאי 55-70), להיות חלק מחווית תרומה חברתית משמעותית, כשהפעם כל אחד מביא איתו מקצועיות, ניסיון חיים ופרספקטיבה מעניינת, להיות חלק מקבוצה תורמת.

☘️איך הגעת לתפקיד שבו אתה נמצא היום?

אחרי 15 שנים שהייתי בניהול 'מורשה', החלטתי שאני לוקח שנת שבתון, אבל לא הספקתי ליהנות אפילו חודש מהשבתון. פנו אליי מהועד המנהל של בית מדרש אלול פעם ועוד פעם ועוד פעם, ובסוף התרצתי והצטרפתי אליהם. בחמש השנים האחרונות אני מנהל את בית מדרש אלול וזו חוויה מאוד חזקה. זה מקום משמעותי ליצירה, לעשייה ולפיתוח וקידום יוזמות, כמו שנת השירות למבוגרים.

☘️רשות הרבים בשבילי היא…

הזדמנות חשובה להשפיע על ההוויה ועל העתיד של ירושלים. הזדמנות להכיר שותפים שמאמינים שירושלים צריכה להיות פתוחה, סבלנית ולא מסוגרת. עיר שמקבלת ריבוי של זהויות יהודיות וישראליות. ההתארגנות הזו היא הזדמנות לאנשים, שחולקים את אותה תפיסת עולם, לחבור ביחד ולהשפיע. ומעבר לזה, רשות הרבים היא קודם כול אנשים, בני אדם יקרים, שתענוג לפגוש אותם לאורך הדרך, להכיר אותם, ולפעול איתם ביחד.

☘️למה בחרת להיות בוועד המנהל של רשות הרבים?

אלול, כמי שהייתה שותפה בהקמת רשות הרבים מלכתחילה, מעורבת מאוד בוועד המנהל ובתהליכים בו. יש קשר היסטורי מאוד חזק ביניהם. מהצד המהותי, יש חפיפות רבות בין סדר היום של אלול וסדר היום של רשות הרבים. יש מטרה משותפת מובהקת שהיא להפגיש את החברה בירושלים ולאפשר ריבוי קולות. לא לראות בזה קושי או בעיה, אלא ברכה. יש בזה אתגר כמובן, אבל זו ברכה שקולות שונים נפגשים ומשוחחים, זה רק מעשיר את היהדות ואת הישראליות שלנו. זה לא חייב להתפתח למאבק של אחד או אפס, הזהות שלי תגבר על הזהות שלך או להיפך, זה העושר שמביא המפגש בין הזהויות השונות היוצר משהו חדש ועשיר יותר. זה קורה כשיש מפגש, כשיש שיח, מכבד וקשוב, שיח מעמיק.

☘️מה בעיניך ה-נקודה שדורשת תיקון בירושלים כרגע?

שהציבור הציוני, שגם ערכים של דמוקרטיה והומניזם חשובים לו, ירגיש בן בית בירושלים. שירגיש שהוא לא אורח, שהוא לא מאוים כל הזמן, שהוא לא נרדף כל הזמן. שהוא יכול לחיות את חייו פה בצורה שלמה, מלאה וטובה. לחיות, להתחדש וליצור כאן בירושלים.

☘️מה נותן לך השראה בירושלים?

בכל בלטה בירושלים יש השראה. ההיסטוריה של העיר, האדריכלות, הארכיאולוגיה, לצד האינטנסיביות וגם ריבוי הזהויות בעיר. יש בארץ מקומות שמדברים בהם פלורליזם, ויש מקומות שחיים בהם פלורליזם. ירושלים חיה פלורליזם. היא מפגש בלתי אפשרי בין עיר חרדית ענקית – ערבית ענקית – וישראלית ענקית. המפגש של שלושת הזהויות האלו, ציונות, חרדיות וערביות, מתרחש פה. אז פה צפים כל הקונפליקטים הגדולים, ופה גם יש את כל העושר הגדול והזדמנויות למצוא פתרונות, והכול באינטנסיביות של ירושלים. זו ירושלים בשבילי. וגם מזג האוויר הנפלא (:

צילום: מיכאל פוירשטיין.