fbpx
"אין אדם שליט ברוח לכלוא את הרוח" (קהלת ח, ח)

מכתב קצר שכתב דוד בן גוריון לראשי אגודת ישראל לפני שבעים שנה מכתיב עד היום את יחסי הדת והמדינה בישראל, באופן שמפריע לפריחתה ושגשוגה של תרבות יהודית-ישראלית במרחב הציבורי ומצייר את הדת כממסדית ומנוכרת. דווקא מתוך רצון לחזק את זהותה היהודית של המדינה, עלינו לשחרר את הלפיתה ההדדית שבין הממסד הדתי לממסד הפוליטי ולעצב מחדש את יחסי דת ומדינה בישראל מתוך תפיסה פלורליסטית של היהדות.  

מדוע וכיצד נולד ה'סטטוס קוו'

בראש חודש תמוז תש"ז, תשעה-עשר ליוני 1947, שיגר דוד בן גוריון מכתב לראשי הסתדרות אגודת ישראל העולמית. מכתב זה, הידוע בשם 'מכתב הסטטוס קוו', קובע את עקרונות היסוד ביחסים שבין הדת למדינה במדינת ישראל שעתידה לקום בשנה הקרובה. המכתב נועד לגייס את אנשי אגודת ישראל לתמיכה בהקמתה של המדינה ולהשתתפות במוסדותיה, והוא עוסק בארבעה תחומים: שבת, כשרות, אישות (נישואין וגירושין) וחינוך. בסעיף האישות נאמר: "כל חברי ההנהלה מעריכים את רצינות הבעיה וקשייה הגדולים, ומצד כל הגופים שהנהלת הסוכנות מייצגת, ייעשה כל מה שאפשר למען ספק בנידון זה את הצורך העמוק של שלומי הדת, למנוע חלילה חלוקת בית ישראל לשניים". כלומר, כדי שיהודים במדינת ישראל יוכלו להמשיך להנשא זה לזו מסכימה הסוכנות היהודית להפקיד בידי הממסד הרבני המקובל על אנשי אגודת ישראל את ענייני הנישואין והגירושין. למעשה, בן גוריון לא נדרש למאמץ רב. כל שהיה עליו ועל כנסת ישראל לעשות הוא להמשיך את המצב המשפטי הקיים עוד מזמן השלטון העות'מאני ולאחריו המנדטורי, שהעניק לממסדים הדתיים של העדות הדתיות השונות אוטונומיה וסמכות בענייני המעמד האישי של בני ובנות עדתם: המרת דת, נישואין וגירושין. מכתב זה יצר אפוא את מעמדם החריג של דיני הנישואין והגירושין במערכת המשפט הישראלית, המשתקף בלשון חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953: "1. עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים. 2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".

יש לשים לב – בשונה מכל חוק אחר, בחוק זה, השופט – כלומר, בית הדין – הוא למעשה גם המחוקק! שהרי אין בנמצא כל חקיקה של הכנסת בתכני החוק. אין בנמצא גם קובץ מוסכם של דיני הנישואין והגירושין, או דיני הגיור, על פי דין תורה. יש אינספור מחלוקות בדינים אלו ואין הסכמה בקרב בתי הדין עצמם מהו ה"חוק", כלומר – ההלכה. כך שבפועל, החוק נקבע על ידי הדיינים בעצמם. הנה לראשונה בתולדות העם היהודי מזה דורות רבים, ישנה סמכות בעלת יכולת אכיפה מטעם המדינה, הקובעת, עבור כל אזרחי המדינה (היהודים – כשבמקביל למוסלמים קובעים בתי הדין השרעים), מהו דין תורה! מצב חדש זה יוצר אינספור התנגשויות. כך למשל, עולים רבים שבאו לארץ מכח היותם יהודים על פי חוק השבות, נחשבים כלא-יהודים על פי כלליה של הרבנות ואינם יכולים להתחתן בארץ.

להמשך קריאה באתר מכון שלום הרטמן