אירועי חוסן במלחמה

"אָנָּא, עֲנֵנוּ בַּמֶּרְחָב

בְּמֶרְחֲבֵי הַגּוּף הַכּוֹשֵׁל וְהַנֶּפֶשׁ הָעֲיֵפָה

בְּמֶרְחֲבֵי הַמַּסָּע לַשִּׁקּוּם אַרְצֵנוּ הַמְּדַמֶּמֶת

בְּמֶרְחֲבֵי הַהִתְעַקְּשׁוּת עַל הַזִּכָּרוֹן וְהַמַּאֲבָק בַּשִּׁכְחָה

מִתּוֹךְ הַמֶּרְחָבִים שֶׁיִּפְתְּחוּ נֵדַע לְהַתְחִיל לְאַחוֹת אֶת שְׁבָרֵינוּ

לְרַפֵּא אֶת פְּצָעֵינוּ."

(מתוך תפילה לפסח תשפ"ד, הרבה אסנת אלדר, נדלה מאתר מרכז הטקסים https://jewishrituals.org.il/ ) 

השבעה באוקטובר תפס את כולנו לא מוכנים. לא מוכנים לגודל האסון, לגודל השבר ולגודל הפצע שיקרע בנו. לתוך הפצע הזה נכנסו ארגוני וקהילות רשות הרבים, ו"יחדה" – רשת פורומים עירוניים ליהדות ישראלית, על מנת למצוא את הכוח שנמצא בכל אחד מאיתנו לתקן, לאחות ולהתחזק מתוך הכאב העצום שנפער בנו.

עשרות ארגונים וקהילות ברחבי הארץ הובילו אירועים וסדנאות של "מרחב נשימה" לחיזוק החוסן הישראלי, שלקחו בהם חלק אלפי משתתפים ומשתתפות; ילדים וקשישים, חילוניות וחרדיות, משפחות וצעירים. כולם יחד שרו, למדו, הדליקו נרות, רקדו, התפללו ובעיקר מצאו את האור והכוח הפנימי שיש בכל אחד ואחת מהם, וחיזקו יחד את החוסן הקהילתי, השכונתי והישראלי.

הפרויקט איפשר שיתופי פעולה חדשים וחשיפה לקהלים מגוונים. המשתתפים.ות יכלו לבחור בין אירוע של לימוד שהוביל ליצירה שמבטאת את התקוות, הדלקת נרות משותפת בין קהילות שלא הכירו זו את זו לפני האירוע, או קבלת שבת בגינה הקהילתית. האירועים יצרו מרחבים של שלווה, חיזקו את העסקים והקהילות המקומיות, גילו את המשפחה כעוגן בזמן סערה, איפשרו הפוגה למשפחות מילואים מההישרדות היומיומית, חיברו קהילות מפונים לקהילה המקומית ועוד.

המשתתפים והמשתתפות סיפרו שהמפגשים היו משמחים, שהפכו למטרה ליציאה מהבית, אפשרו חיבור טוב עם א.נשים, לימוד והפוגה, חשפו לכלים חדשים של הרפיית מתחים וחיזוק החוסן האישי והקהילתי. חלק מהאירועים היו המוניים, עם בין 100-200 איש.ה – כמו אירועי השירה ואירועי החגים; חלק מהאירועים היו אינטימיים יותר ואפשרו מרחב של יצירת קשרים וקהילתיות – כמו הסדנאות.

בסדנאות "מעשה ידינו כוננה עלינו", סדרת סדנאות חוסן והשראה באמצעות אמנות של סטודיו "קול האות", השתתפו בכל סדנה מעל 20 איש.ה – ירושלמים וירושלמיות לצד הרבה מפונים משדרות. עליזה מוס רבינוביץ, מובילת הסדנאות, מספרת: "בהרבה מקרים המשתתפים בחרו לרקום או לכתוב מילים שמבטאות את התקוות, המשאלות או התפילות שלהם בתקופה זו. חלקם בחרו לציין שמות של אנשים להם הם דואגים או מתפללים. הסדנאות יצרו בועה של רוגע ועבודה עם הידיים, והמשתתפים הביעו שוב ושוב כמה הם העריכו את ההזדמנות ושאלו וביקשו מה עוד מתוכנן בהמשך. מאד ניכר שהסדנאות ענו על צורך ורצון עז, בדיוק בתקופה הזו."

יעל פרידמן מקהילת "בית ישראל" בגילה הובילה את סדרת האירועים "להאיר את החושך". לדבריה, כ-150 איש.ה משכונת גילה הגיעו לכל אחד מארועי מעגל השנה לכל המשפחה, כולל מעגלים רחבים של משתתפים.ות שלא הכירו לפני כן את הקהילה, ומשפחות מילואמניקים רבות. אירועי חנוכה וט"ו בשבט כללו פעילויות יצירה, משחק והופעה לילדים, וכן התקיים 'טיש' סעודה שלישית ל-י"ט כסליו. המשתתפים תיארו את המפגש כממלא כוחות, מאפשר הפוגה ומסייע במאמץ המתמשך.

פעילות החוסן לא פסחה גם על בני ובנות הגיל השלישי. בית מדרש "אלול" הובילו בבית הכרם את תכנית "צירי חיים", בה השתתפו כ12 נשים מהאזור, בנות הגילאים 70-80. הנשים הגיעו אחת לשבוע לשעתיים של לימוד ויצירה תאטרונית בהנחייתה של טלי שכטר, בנושא "בית" – נושא מאד כאוב ורלוונטי בשבועות המלחמה. טלי מספרת: "הנשים היו סקרניות ותאבות ידע ורצו להתנסות, לשתף, לצחוק ולבכות יחד. בתוך השבועות הקשים, הייתה זו עבורן מערכת תמיכה קריטית". הנשים מספרות על המפגשים:  "המפגש היה נעים ומשמח, הייתה לי מטרה לשמה יצאתי מהבית" (ל'); "היה לי חיבור טוב עם כל הנשים. אני מטבעי מאד ביישנית, נחבאת אל הכלים, ופה מצאתי שאני יכולה. לא הפסקתי ללמוד דברים חדשים ומעניינים" (ש'); "למדתי פה להיות עם הרבה בטחון והבאתי את זה הביתה, להתמודדות שיש לי שם" (ד'); "השילוב בין לימוד הטקסטים לעבודה עם הגוף ולאלתור היה לי מאד מקורי ומעניין. אני רגילה ללמוד, אבל זו הייתה דרך מיוחדת. תודה רבה על כך" (א'); "בהתחלה חשבתי שזה לא מתאים לי, אני גם לא יודעת לקרוא ולכתוב עברית, אבל אני מבינה, אז עבדתי מאד קשה בלהקשיב והצלחתי!" (ב'); "הכרתי את עצמי אחרת, לא ידעתי שאני יודעת להצחיק למשל, זה מילא אותי אושר." (ד')

מי יתן שהפרויקטים הבאים שלנו יוכלו להשתמש בחוסן הזה לבניית קומה נוספת של חיבורים בעם ישראל, להרבות אור וטוב ולחיות בשלום.

פרוייקט "מרחב נשימה" הינה שותפות עם פדרציית ניו יורק ועל כך תודתנו הרבה!