"כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר"

במלאת שבעים שנה למדינת ישראל, עלינו לצאת בקריאה כי ישראל מוכנה לקלוט לתהליכי התאזרחות מסודרים מספר מסוים של פליטים מדי שנה. זאת, בהשראת המעמד הייחודי שיצרה המסורת היהודית ל'גר תושב', ולאור הציווי המקראי "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו"

הפליט והמהגר: מבט יהודי   
דומה שיש לפתוח במובן מאליו: ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. כשליש מכלל היהודים בעולם גרים במדינת ישראל; זהותה של המדינת כמדינה יהודית אינה מוטלת בספק והיא באה לידי ביטוי בשלל היבטים: בשפה ובלוח השנה, בתרבות ובאמנות, בחקיקה, במערכות החינוך והתקשורת; אחרי שבעים שנה אף ניתן לומר בבטחה שהרוב היהודי בישראל הוא ברור (כשלושה רבעים מאזרחי ישראל) ואין כל חשש לפגיעה בו.

ברוך שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה, וברוך שזכינו לצאת מחרדת הקיום ולהגיע אל המנוחה והנחלה. ישראל תרמה ותורמת רבות לרווחת העולם בעיקר דרך הידע הטכנולוגי והחקלאי המביא בשורה למיליוני בני אדם הנמצאים במצוקה ברחבי העולם. משלחות ישראליות מגיעות לכל אזור אסון ונותנות את תרומתן ללא פרופורציה לגודלה של מדינתנו.

אך לא די בכך. הגיע הזמן לשנות את מדיניות ההגירה של ישראל ולעצב תכנית רב שנתית לקליטת מספר מוגבל של מהגרים (שאינם יהודים) המבקשים להשתלב בחברה הישראלית-יהודית, ובפרט מהגרים המגיעים מאזורי מצוקה חריפה כלכלית או פוליטית. הבסיס להצעה זו טמון במסורת היהודית אשר פיתחה את הקטגוריה של 'גר תושב' ואת הציווי 'לא תסגיר עבד אל אדוניו'. חז"ל הבחינו בין שני מושגים: גיור שהוא המרת דת של מי שאינו יהודי ההופך להיות יהודי. לאדם כזה קראו חז"ל 'גר צדק' או סתם 'גר'. בשונה ממנו הגדירו חכמים גם את קטגורית 'גר תושב'. עיון בהלכות 'גר תושב' יסייע בידינו לנסח עקרונות לקליטתם של מהגרים ופליטים במדינת ישראל. מנקודת מבט מודרנית אפשר להשוות דגם זה לשלבים בתהליך של קליטת מהגרים חדשים במדינת לאום.

המהגרים החדשים הללו לא יפגעו באופייה היהודי של המדינה מפני שהם יצטרפו מבחינה תרבותית וחברתית לרוב היהודי. תינתן עדיפות גבוהה למהגרים שהם גם פליטים, בבחינת 'לא תסגיר עבד אל אדוניו' –אנשים רדופים הנמלטים ממצוקה קשה, כלכלית או פוליטית.

חשוב להדגיש שאין בכך בכדי לפגוע בכהוא זה במעמדם של אזרחים ישראלים שאינם יהודים. החוק הישראלי וההצהרה החד משמעית של מגילת העצמאות קובעת: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות." לפיכך דברי אינם עוסקים באזרחים ישראלים שאינם יהודים אלא במהגרים המבקשים להיקלט בישראל ולקבל אזרחות ישראלית.

בין "גר תושב" למהגר המודרני
המסורת היהודית לדורותיה יכולה להוות מקור השראה לאופייה של מדינת ישראל ולהשפיע על הניסוח והתוכן של חוקיה. אין מדובר ב'חקיקה דתית' או במתן סמכות למוסדות דת והלכה, אלא בשימוש מושכל וביקורתי של נבחרי הציבור, המחוקקים, במקורות ישראל כמקור השראה מוסרי וכשפה לעיצובה של מדינת ישראל. תפיסה כזו אינה מתחייבת לכל המסורת ההלכתית אלא בוחרת ממנה את מה שמתאים לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

במסורת היהודית ישנה התייחסות למצבם של מהגרים ופליטים המבקשים למצוא מחסה ולהצטרף לחברה היהודית.

היחס לאותם אנשים מבוסס על הזכרון ההיסטורי היהודי. בעברנו הקדום, בהיותנו עבדים למצרים, ובעברנו הקרוב, בהיותנו נרדפים על ידי מבקשי רעתנו, חווינו על בשרנו את מצבו הנחות והשפל של הזר, של הגר.

להמשך תקציר מאמרו של ד"ר הרב אריאל פיקאר – אתר מכון שלום הרטמן

לקריאת המאמר המלא לחצו כאן